אודות

בסוף 1919 וב-1920 המשטחים הגאומטריים בציוריו, שנוצרו כתוצאה מהקווים החוצים, גדלו בשטחם והתמעטו בכמותם. האסימטריה של הקומפוזיציה התבהרה, המשטחים הופרדו בבירור ומשטח אחד היה תמיד דומיננטי וגדול מאחרים. ב-1921 הוא הצליח לשכלל את השיטה כדי לבטא את עקרונותיו. הקווים שהפרידו בין משטחי הצבע הפכו עבים עד כדי כך שיכלו להחשב כמשטחי צבע בעצמם. הבד נשלט ברובו על ידי ריבוע או מלבן אחד. צבעי היסוד נוכחים פחות בקומפוזיציה, אך הפכו חזקים ובוהקים יותר.

כפוף ל- cc-by-sa